אתגר הפסיכולוג הרפואי במרפאה הבריאטרית: בין אבחון לטיפול

מודל להכרות והערכה פסיכולוגית רפואית בטיפולי פוריות

נשים העוברות טיפולי פוריות מופקעות מהאינטימיות הקשורה בהבאת ילדים לעולם. הכאב הוא פיזי ונפשי וחווית האין ילד היא מרכזית וגוזלת אנרגיות. הדחק הכרוך בטיפולי הפריה קשור בכך שמדובר במצב מתמשך עם אי ודאות רבה, המאופיין ע"י טלטלות רבות כגון מעגלי תקווה וייאושDaniluk, 1988) ). מצב אי הפריון יוצר אצל המטופלת חוסר איזון פסיכולוגי, המאופיין ברגשות אובדן, חרדה, דיכאון, אשמה, תסכול, אובדן תחושת השליטה במטרות החיים, אובדן הפרטיות והערך העצמי (Cook,1987, Menning, 1980).

כדי למזער את אי הנחת שבחוסר וודאות, מטופלות מפתחות, לעיתים, אמונות לא ראציונליות. התוצאה היא חיפוש אחר סיבות לאי פריון שהן לא בהכרח רפואיות והאשמה עצמית. עשויה להתפתח תחושת אובדן ואבל על ישות שעוד לא נולדה, זאת ללא הכרה של החברה בתהליך שהאישה עוברת, וכתוצאה מכך חוסר לגיטימציה המאלץ חזרה מהירה לחיי השגרה.

מעבר להשלכות הפסיכולוגיות, לטיפולי הפוריות קיימת תגובה ספציפית של "קנאת פריון". זוהי חווית כאב נפשי על ה"אין" המתעצמת לעיתים נוכח הריון של אחרת. גילוייה המגונים של רגש "הקנאה" מקשים מאוד על המטופלת ומבודדים אותה מהחברה (אברהם י., 2012).

במישור הבין אישי עלולה להיות פגיעה בזוגיות הבאה לידי ביטוי תחילה בפערים באופן ההתמודדות בין הגברים לנשים. נשים מוטרדות רגשית, נוטות יותר לבטא חרדה, דיכאון ולחוש מבודדות, נוטות לקחת חלק פעיל יותר במהלך הטיפולים. מהגברים מצופה יותר להיות חזקים, תומכים וחסינים. כתוצאה מציפייה זו הם נוטים להשקיע אנרגיה בעבודה, מנסים "להמשיך הלאה", מכווני מטרות ומשימות. האישה ממדרת את הגבר מהתהליך ע"מ להגן עליו, אבל בכך בעצם מגדילה את הריחוק בניהם ואת תחושת אי השיתופיות בתהליך (Peterson B.D. et al, 2006). בתחום החברתי ומשפחתי קיימת הימנעות מפגישות עם חברים ואירועים משפחתיים, התלבטות סביב שיתוף בתהליך. למי לספר וכמה? מצד אחד קיימת נואשות לתמיכה ותחושה של בדידות, ומצד שני, שיתוף הנה הודאה פומבית בבעיה, וחשיפה לתגובות מתסכלות ופוגעות (Menning, 1980).

מתחילת דרכי כמתמחה בפסיכולוגיה רפואית פיתחתי לעצמי מודל להערכה פסיכולוגית רפואית בטיפולי פוריות. במהלך הפגישות הראשונות, לצד האינטק הייחודי לטיפולי פוריות, (עליו לא ארחיב במאמר זה) תוך ביסוס הקשר ויצירת מרחב בטוח, אני נוהגת להעביר שני שאלונים המאפשרים העמקה והכרות עם אופן ההתמודדות של המטופלת ובן.ת זוגה בתהליך.


שאלון "כרטיס הביקור"

מטופלות, כחלק מתהליך בו הן עוברות 'צמצום' לכדי מטופלות פוריות בלבד, בוחרות להציג את עצמן דרך טיפולי הפוריות, כלומר מציינות סיבה רפואית, מספר הטיפולים שעברו, ומשמיטות פרטים כגון, גיל, עיסוק, זוגיות, פנאי. השאלון שקראתי לו "כרטיס הביקור" מאפשר הכרות מחודשת עם המטופלת ועם תחומי חייה השונים לפני ובמהלך הטיפולים, ומבוסס על תרגיל ממחקרם של Lemmens, G.M.D.L ועמיתיו (2004).

במסגרת התרגיל, אני מציגה למטופלת דף עם ציור של עיגול גדול ריק וחלול. אני מבקשת ממנה לחלק את העיגול לנתחים, כשכל נתח מייצג את הזמן והאנרגיה המושקעת בכל תחום בחייה (זוגיות, משפחה, קריירה, פנאי...). תחילה היא משלימה את העיגול המייצג את חייה לפני הטיפולים, ומשסיימת, אני מביאה לה דף חדש עם ציור של עיגול חדש, הפעם, מייצג את חייה במהלך הטיפולים. בדף זה היא מתבקשת, שוב, לחלק לנתחים, תוך התייחסות לנתחים מהעיגול הראשון, בהינתן הנתח החדש של "טיפולי הפוריות" שנכנס לחייה.

בעיגול החדש ניתן לבחון מה קרה לתחומים בחייה מלפני הטיפולים, האם גדלו, קטנו או שמא נעלמו. "כרטיס הביקור" מבהיר את ההשפעה של הטיפולים על תחומי החיים האחרים בחיי המטופלות. הציור מבהיר עד כמה מושקעת אנרגיה וזמן בתקווה לילד ובאיזה מחיר. באמצעות השאלון ניתן לבחון מחדש מה היא רוצה שנדע עליה שלא בהקשר לטיפולי הפוריות, וכן לבחון ביחד עד כמה האסטרטגיה שהיא בחרה אכן טובה לה, תוך ניסיון להחזיר חלקים מסוימים מהעיגול לגודל הרצוי, למרות נתח "הטיפולים" שנכנס לחייה.

כרטיס הביקור לפני הטיפולים




כרטיס הביקור במהלך הטיפולים



שאלון "מחזור הרגשות"

טיפולי פוריות הנם אתגר רפואי פסיכולוגי, שילוב של פעולה אקטיבית והמתנה פסיבית מאתגרת המלווה בקושי רגשי בהתמודדות מול כישלונות הטיפול הרפואי.Benyamini (2003), הצביעה על 'רכבת הרים' רגשית שמאפיינת את מצבה של האישה המטופלת, לאורך מחזורי הטיפול החודשיים. Verhaak C.M ועמיתיו (2007) הוסיפו כי כאשר טיפול IVF מסתיים בהריון, התגובות הרגשיות נוטות להיעלם מיידית או בהדרגה ככל שההיריון יתקדם, מה שמעיד כי הדחק בטיפול נשלט ע"י החשש מכישלון.

בהקשר לכך, מצאתי במהלך הטיפול הפסיכולוגי במטופלות הפוריות את הציר המקביל והמחזורי בין התהליך הפסיכולוגי לתהליך הרפואי שהן עוברות. כל שלב במחזור הטיפול הרפואי מסמל באופן לא מודע משמעות פסיכולוגית, ומאפשר התבוננות באספקטים שונים בחייהן, שחוזרים על עצמם בכל מחזור טיפול.

כך יזמתי ופיתחתי בשנה הראשונה להתמחות שלי כפסיכולוגית רפואית (2008) את השאלון השני המלווה אותי מאז, וקראתי לו בשם "מחזור הרגשות". השאלון מתאר בצורה גרפית את המצב הרגשי של המטופלת (על ציר הX) בכל אחד משלבי הטיפול במהלך מחזור טיפול של IVF (על ציר הY), החל מתחילת מחזור טיפול חדש, מעקב הזקיקים, שאיבת ביציות, החזרת עוברים, 12 ימי המתנה ועד לבדיקת ההיריון בסופו.

בגרף המוצג המטופלת מדווחת בתחילת הטיפול על רגשות שליליים שמלווים אותה בד"כ מטיפול קודם שנכשל. לדבריה, היא מנסה לגייס כוחות לטיפול הבא. ככל שמתקדם הטיפול ומעקב הזקיקים מציג נתונים טובים, מצב הרוח משתפר ומגיע לשיאו ביום החזרת העוברים. במהלך 12 ימי ההמתנה, המטופלת מדווחת על ירידה במצב הרוח המלווה ברגשות שליליים, תחושת בדידות ותהיות האם אי פעם תהיה אמא. התחושות הקשות מתגברות ככל שהימים עוברים ומגיעות לשיאן ביום התשובה השלילית.

ניתן לראות בבהירות את רכבת ההרים. רגע הגילוי של המטופלת בו היא נועצת את רגשותיה בגרף ולאחר מכן מותחת קו בין הנקודות, הוא בפני עצמו ארוע טיפולי בו היא נוכחת לראות את ההשפעה הרגשית המלווה בעליות וירידות תגובתיות לכל שלב בטיפול הרפואי שלה.





נשאלת השאלה מדוע יש ירידה טרם קבלת תוצאות בדיקת ההריון? מניסיוני, הרוב המוחלט של נשים שחוו לפחות כשלון אחד בטיפולי פוריות, מדווחות על הירידה הזאת. ההסבר של המטופלות לירידה מבוסס על נסיון העבר והכנה הנפשית שלהן לקראת אכזבה נוספת. להערכתי, לצד הנפש המכינה את עצמה לאכזבה נוספת, הקושי לשאת את חווית חוסר השליטה במהלך הטיפול, ובפרט בימי ההמתנה לבדיקת ההריון, והאפשרות בהחזקת האכזבה כמקור שליטה, מהווים הסבר מרכזי לירידה התלולה בגרף. זוהי דרכה האנושית וההשרדותית של הנפש להתמודד עם אי וודאות. הדבר מתחדד עוד יותר כאשר אני מציעה להן מעין חוזה דמיוני בו אני מאפשרת להן לבחור בין האפשרות של הריון ולידה וודאיים לאחר שנה של טיפולים לעומת האפשרות של המציאות הקיימת בו הן ממשיכות עם הטיפולים ללא הידיעה מתי זה יצליח. רובן המוחלט מעדיפות לעבור שנה של טיפולים עם כל מה שמשתמע מכך (הורמונים, המתנה ארוכה, שינויים בשגרת היום וכו') ולו רק שהן תדענה מתי ואיך זה יקרה.

שאלון "מחזור הרגשות" מאפשר מעבר משיח על טיפולים, על הגוף, ההורמונים, הבירוקרטיה והפרוצדורות לשיח אינטרוספקטיבי, ופיתוח מודעות לסגנון התמודדות, ליחסים בין אישיים, להכרה במורכבות התהליך, לפיתוח חמלה וסלחנות לעצמה ועוד.

לסיכום, טיפול רפואי המלווה בטיפול פסיכולוגי הנה חוויה שונה לחלוטין מהמסע הכואב שעושות נשים ללא תמיכה. שני שאלוני ההכרות הללו מאפשרים מרחב לדיאלוג פנימי ובין אישי. זוהי הזדמנות לדבר על החיים ולגעת בנושאים שעד לטיפולי הפוריות לא היו מדוברים. הזדמנות לחקור ביחד מי הן רוצות להיות כאמהות לעתיד ועל בסיס ערכים אלו מי הן רוצות להיות וכיצד הן רוצות להתמודד כמטופלות פוריות.


ביביליוגרפיה:

1. אברהם, י. (2012). קנאת הפריון והשלכותיה על ההתמודדות עם טיפולי IVF. עבודת מוסמך, אוניברסיטת בר אילן, הפקולטה למדעי החברה, המחלקה לפסיכולוגיה.


2. Cook, E. P. (1987). Characteristics of the biopsychosocial crisis of infertility. Journal of Counseling and Development, 65, 465-470.


3. Daniluk, J. C. (1988). Infertility: Intrapersonal andinterpersonal impact. Fertility and Sterility, 49, 982-990.


4. Lemmens, G.M.D.L., Vervaeke, M., Enzlin, P., Bakelants, E., Vanderschueren, D., D'Hooghe, T. & Demyttenaere, K. (2004). Coping with infertility: a body-mind group intervention programme for infertile coupels. Human Reproduction Vol 19, No 8. pp. 1917-1923.


5. Menning, B. E. (1980). The emotional needs of infertile couples. Fertility and Sterility, 34, 313-319.


6. Peterson B.D., Newton C.R., Rosen K.H. & Skaggs G.E. (2006). Gender differences in how men and women who are referred for IVF cope with infertility stress. Human Reproduction Vol 21, No 9, pp. 2443-2449.


7. Verhaak, C.M., Smeenk, J.M.J., Evers, A.W.M., Kremer, J.A.M., Kraaimaat, F.W. & Braat, D.D.M. (2007). Women's emotional adjustment to IVF: a systematic review of 25 years of research. Human Reproductive Update, Vol 13, No 1, pp. 27-36.